למה לא כדאי להדחיק רגשות שליליים? עדיאל זיוון – פסיכולוג ומחנך

אספתי כאן כמה מקורות ברוח הפסיכולוגיה החיובית שמבהירים את חשיבותם של הקבלה העצמית ושל ביטוי רגשות שליליים. העברתי לתלמידים במסגרת שיעור חינוך והיה מעולה.  לשימושכם (-:

1. "הניסיון לדכא מחשבה בכוונה תחילה, להיאבק בה ולחסום אותה, דווקא משאיר אותה רעננה וברורה… אילו רציתם באמת להפסיק לחשוב על פיל ורוד, כדאי היה לכם להרשות לעצמכם לחשוב עליו, ואחרי זמן מה המחשבה היתה עוברת באופן טבעי"  (דר' טל בן שחר)

* האם אתם זוכרים את המספר שנכתב על הלוח בתחילת השיעור? מה ניתן להסיק מכך?

(בתחילת השיעור המורה כתב על הלוח מספר וביקש מהתלמידים שלא לזכור אותו)

2. "אם אנחנו סוגרים את השסתום הרגשי של זרם הרגשות המכאיבים , אנחנו בהכרח מצמצמים גם את זרימתם של הרגשות החיוביים. אותה מערכת מזרימה את כל הרגשות. החיוביים והשליליים…" (דר' טל בן שחר)

3. "כשאדם מגונן על עצמו מפני הגיהנום שבתוכו, הוא מנתק את עצמו גם מגן העדן הפנימי" (אברהם מסלאו)

* חישבו על מקרה אישי שבו ביטוי של רגשות שליליים 'הזרים' גם רגשות חיוביים. מדוע לדעתכם זה כך?

4. "דאגה בלב איש ישיחנה…" (משלי י"ב, כ"ה) – רבי אמי ורבי אסי, חד אמר ישיחנה מדעתו, וחד אמר ישיחנה לאחרים"  (תלמוד בבלי מסכת יומא)

*מה עומד מאחורי כל אחת מהדעות? מי לדעתכם צודק? למה?

5. "הנטייה להימנע מחשיבה על נושאים טראומטיים או יוצרי חרדות עלולה לזרז את שיבתם של הנושאים הללו אל המחשבה ובכך להפעיל מחזור שעלול להנציח את הפרעות החרדה. הגישה המועילה יותר להתמודדות עם חרדה ודיכאון היא להשלים עם מחשבות לא רצויות ולבטא אותן"

* עם איזו רב (רב אמי או רב אסי) מקור זה מסכים? נמקו.

6. מן הקבלה העצמית מתחייבת נכונותנו לחוות את עצמנו – כלומר להודות באוזני עצמנו, בלי הכחשה או התחמקות, שאנו חושבים מה שאנו חושבים, חשים מה שאנו חשים, שעשינו מה שעשינו, ושאנו מי שאנו. היא סירוב להתייחס אל כל חלק בנו כאל זר, כאל "לא אני" – גופנו, רגשותינו, מחשבותינו, פעולותינו, חלומותינו. היא נכונותנו לחוות כל עובדה הקשורה בהווייתנו ברגע מסוים. לחוותה ולא להשתמט ממנה. (נתניאל ברנדן, פסיכולוג)

* נסו לחשוב על  מחשבה / תחושה/ פעולה שאתם נוטים 'להתחמק' ממנה.

מה היא? מה היתרונות ומה החסרונות של ההתחמקות?