אחת השאלות שעולות מעת לעת לדיון ציבורי, בין אם זה בכלי תקשורת שונים, בין אם זה בקרב מומחים, אנשי מקצוע, אנשי חינוך, יועצים וכדומה, היא האם ומתי מותר להורים לחטט לילדים שלהם במכשיר הסלולר שלהם.
צריך להבין את המשמעות של שאלה זו. בעבר, אם היינו רוצים לדעת מה עובר על הילדים שלנו, אז היינו צריכים לשאול אותם, לשאול את החברים שלהם, היינו יכולים לחטט במגירות, בארונות, לקרוא ביומן שלהם. היתה בכך שבירה מסוימת של הפרטיות שלהם, שהיא דבר מאוד חשוב עבורם באופן אישי וגם בקשר בינינו, חשוב שתהיה להם פרטיות וחשוב לא פחות, שיהיה להם אמון בנו שאנחנו לא נפר אותה.
היום, יש למתבגרים רבים מכשירי סלולר. שם אנחנו יכולים למצוא שיחות שלהם עם חברים, אנחנו יכולים למצוא תמונות, סרטונים, ואולי אפילו טקסטים שונים שהם כותבים. מן הסתם, אנחנו גם יכולים למצוא רשימות של אנשי קשר איתם הם מנהלים תקשורת ברמה כזו או אחרת.
אז מצד אחד, אם אנחנו נחטט במכשיר הסלולר שלהם, זו תהיה שבירה משמעותית של הפרטיות שלהם, דבר שיכול להפריע להם מאוד ובצדק, דבר שיכול לגרום לנזק משמעותי ברמת האמון שלהם בנו ויכול להרוס את הקשר בינינו. מצד שני, לפעמים אין ברירה וחייבים לעבור על שמירת פרטיות ולחטט בשביל לדעת מה עובר עליהם, אם אנחנו חושדים שקורה משהו והם לא מספרים לנו על כך.
אז מתי מותר לנו לעשות את זה? בעיקרון, רצוי מאוד לעשות את זה כמפלט אחרון. אם אנחנו מבררים איתם, מבקשים לדעת, שואלים, מתעניינים ולא מקבלים תשובה, ואנחנו מרגישים שמשהו לא בסדר, שהם מסתירים מאיתנו משהו. בין אם זה משהו שקשור למה שהם עוברים, משהו שהם חווים, אפילו משהו שהם עושים והם מבקשים להסתיר אותו מאיתנו, אז מוטב שאנחנו נעשה מעשה ונחטט.
לסיום חשוב לומר, הורים רבים נמנעים מזה, הפחד שלהם שהילדים יכעסו עליהם ובצדק. הבעיה היא, שלעיתים עדיף לעשות את זה ושהילד יכעס, אבל לפחות נדע מה קורה איתו ואם יש צורך נעזור לו.