מה זה נהמא דכיסופא? ההסבר הקבלי…
כשנבוא לתרגם את המושג 'נהמא דכיסופא' מארמית לעברית נקבל את המושג 'לחם של בושה' – בפשטות, היהדות מסבירה כי עניין קבלה מאדם אחר ללא שום טירחה או מאמץ גורם לנו לבושה ואי נעימות. ועל כך מעידה הגמרא כי: "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה" ) ירושלמי ערלה פ"א ה"ג), כוונת הדברים היא כי האוכל מזון מזולתו מתבייש אחר כך להסתכל בפניו. ונשאלת השאלה ממה בכלל נובעת הבושה הזו ולמה היא טובה?
הרצון האלוקי לפי הזוהר הקדוש
ידועים ומפורסמים דברי חז"ל כי הבורא הינו 'טוב ומטיב' וכי מטרת הבריאה אינה אלא להיטיב לנבראיו. הרב יהודה לייב אשלג מביא משל בעניין על מלך, אשר לו ארמון מלא כל טוב והוא מזמין לארח את שריו המכובדים, הוא עורך להם שולחן פאר ומגיש בפניהם כל מעדני עולם – אך הם מצדם לא טועמים דבר!
ולשאלה מדוע אינם מתכבדים מכל המאכלים הטעימים? הם משיבים שהגיעו מאירוע ואינם רעבים, וכך ממש הוא בעולם שלנו כי מאחר שרצונו של הקב"ה להיטיב לנבראיו הוא הוצרך וברא אותנו כרעבים תמיד!
לכן האדם מטבעו מחפש בכל רגע ורגע מילוי של הנאה ותענוג, בין אם זו הנאה גופנית או ממונית, הנאת כבוד או השכלה – אך בסופו של יום טבע הבריאה של יצורי העולם הזה הוא טבע של רצון לקבל הנאה ותענוג.
איך לקבל תענוג ללא בושה עפ"י חכמת הקבלה
אם כן נוצרה לנו בעיה קשה, מחד מסבירה תורת הסוד כי הבורא רצה שנהנה לכן ברא אותנו כיצורים התאווים לקבל הנאה. ומצד שני קבלת הנאה ללא טורח גורמת לנו לבושה. הפתרון הקלאסי המובא בחז"ל הוא עשיית תורה ומצוות ובכך נפתרת הבעיה – משום שכשכר למעשי האדם בקיום התורה והמצוות הוא יקבל את העונג האלוקי ללא בושה…
אך כשנחשוב על העניין באמת נראה כי זהו כלל לא פתרון, שהרי השכר האלוקי הוא טוב נצחי ובלתי מוגבל! אז איך פעולה קטנה של האדם בקיום מצווה תסלק את הבושה מקבלת שכר אין סופי?
דומה הדבר לאדם המשלם לחברו עבור הדלקת מתג האור – מאה מיליארד יורו! ברור שזה ירגיש כי לא מגיע לו כל כך הרבה כסף עבור הדלקת האור.
הפתרון של תורת הסוד: השתוות הצורה מבטלת את הנהמא דכיסופא
ובאמת מסבירה פנימיות התורה בדרך בעל הסולם הרב יהודה לייב אשלג כי מקור הבושה הוא שינוי הצורה מהבורא, מאחר שהבורא לא מקבל מאף אחד ו'טבע הענף להדמות לשורשו'. על כן טבע האדם לרצות להדמות לבורא ומאחר שבורא לא מקבל אזי אצלנו חווית הקבלה מייצרת הרגש של בושה – כי קבלה היא היפוך מהרצון האלוקי לתת ולהשפיע.
על כן מה שיבטל את הבושה מקבלת הטוב האלוקי אינה תביעת השכר המגיע לי תמורת עשיית המצוות. אלא עצם העובדה שקיום המצוות לשם שמיים, במטרה לעשות נחת רוח לבורא ובאהבת הבריות באמת ובתמים. הופכת את האדם למשפיע בעצמו ומאחר שכל פעולותיו של אדם כזה נובעות מתוך הרצון לתת – הרי שגם כאשר הוא מקבל, הוא עושה את על מנת להשפיע. בכך מסביר הרב אשלג בספרו מתן תורה את תיקון הרצון האנושי על ידי התורה ומצוות בבחינת עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו..' (מסכת אבות ב, ד) כפעולה היחידה שיכול האדם לעשות על מנת לממש את רצונו לקבלת השפע ללא שום בושה וייסורים.
כתיבה ועריכה לשונית: הרב שקד אליהו פנחס | מרצה לקבלה וחסידות | מייסד מרכז סולם יהודה