כל יהודי שומר מצוות יודע כי בבית הכנסת קיים לו ארון קודש, אשר נקרא בשם זה על ידי יהודי אשכנז ונקרא היכל על ידי יהודים יוצאי ספרד. נכון להיום ישנם אך ורק שני סגנונות של ארונות קודש, האחד הוא כזה אשר עשוי מעץ שצמוד אל קיר בבית הכנסת, והשני הוא סוג של גומחה בקיר אשר נסגרת בסיוע של שתי דלתות. בעדות יהודי אשכנז היה נהוג רק כי יהיה הבית הכנסת ארון קודש, אולם נכון להיום ניתן לראות כי קיימים שני הסוגים בבתי הכנסת עבורם.
הארון טרם הקמת המדינה
בית כנסת הוא מבנה לא חדש אשר היה קיים כבר עוד בעת העתיקה. הוכחות לימים ההם בהם יהודים היו ניגשים על מנת לבצע את האקט של התפילה אל אלוהים נמצאו עם ארון קודש בודד אשר שרד את כל תהפוכות האזור באותם הזמנים. אותו ארון קודש נמצא כמעט בשלמותו עם היכלית קטנה שבה ישנם סממנים של היהדות בצורה מובהקת כגון שופר וארבעת המינים.
העדות הכי מוקדמת שקיימת נכון להיום בנושא היא של ארון מעץ מן המאה הרביעית ברומא. אם באופן מסורתי הארון היה מקובע אל הקיר המזרחי, הרי שברבות השנים הוא התרחק וחזר שוב להיות קשור אל קיר זה עם ארונות שהלכו וגדלו עם קישוטים אשר מאפיינים את המקומות בהם צמחה לה הקהילה היהודית בכל רחבי העולם.
ארונות הקודש בארץ ישראל
נכון להיום ארון הקודש מעוצב לו בעץ כאשר מעל לארון זה באופן מסורתי קיים לו כתר. על גבי הפרוכת יש את השמות של התורמים באותו בית כנסת כשאר עם הפתיחה שלה ישנה דלת מסורגת שמאחוריה קיימים ספרי הקודש היקרים. אף ארון קודש ישן אינו כזה שממנו יכולים לבצע שימוש נוסף, ולאחר שארון מסוים התיישן ולא ניתן לבצע בו שימוש בבית הכנסת מעבירים אותו אך ורק אל גניזה. הפתיחה של ארון הקודש היא מעמד מיוחד, וזו חובה לומר ארון קודש ולא ארון בלבד על מנת להעניק את המעמד המכבד והקדוש של הארון שבו קיימים ספרי הקודש של היהדות.